פסק-דין בתיק ת"ק 5856-07-08

1.      התובע הינו הבעלים של דירה מס' 421 בבניין מגורים שברחוב לאון בלום 2 בחיפה, שם הוא מתגורר. הנתבעת הינה בעליה של דירה מס' 423 באותו בניין ואינה אינה מתגוררת שם, אלא משכירה אותה. לשתי הדירות קיר משותף.

2.      התובע הגיש כנגד הנתבעת שתי תביעות (המתייחסות למועדים שונים) בגין נזקים שנגרמו בדירתו. לטענתו, נזקים אלה נגרמו עקב נזילת או דליפת מים מדירתה של הנתבעת לדירתו. נעמוד בקצרה על טענות התובע: לטענתו, בשל רטיבות בקיר המשותף אשר מקורה בדירת הנתבעת נגרמו נזקים בדירתו. עם הופעת הרטיבות הזמין מספר בעלי מקצוע, על מנת לבחון המקור להן. לטענתו, לאחר שהוברר לו כי מקור הרטיבות בקיר המשותף אינו נובע מתקלה בדירתו, אלא ממים המחלחלים וחודרים מדירת הנתבעת, פנה אל הנתבעת בדרישה כי תתקן הנזילה בדירתה, ובמקביל פעל לתיקון הפגמים שכבר נוצרו בצד שלו של הקיר המשותף. מאחר והנתבעת נמנעה מתיקון הנזילה בדירתה לאורך תקופה ארוכה, חרף פניותיו, נזוקה דירתו, הדבר הצריך אותו להוצאות לתיקון הנזקים והן חייבו בהוצאות תיקון שונות והוצאות להחלפת חפצים שונים.

3.       טענות ההגנה של הנתבעת, בתמצית, הינן אלה: מקור הרטיבות אינו מדירתה. התובע מנסה להתעשר על חשבונה שלא כדין על ידי המצאת הסיפור על הרטיבות, וכך "לממן" את הוצאות השיפוצים שערך בדירתו; עוד נטען, כי תמוה כיצד התובע טוען כי תופעות הרטיבות החלו בשנת 2004, אך הוא נמנע לעשות דבר בעניין והגיש התביעה הראשונה כנגדה (ת"ק 5856-07-08) רק בשנת 2008. הנתבעת טוענת, כי סמוך לקיר המשותף בצד של דירתה לא מצוי חדר מקלחת או חדר שירותים וכן כי ייתכן ומקור תופעות הרטיבות הינו בדירה אחרת ולא בדירתה.

4.       לאחר שעיינתי במסמכים ושמעתי את ראיות הצדדים, אני סבור כי דין התובענה להתקבל. התובע הצליח להוכיח במידת ההוכחה הנדרשת, כי הנזקים אשר נגרמו לדירתו החל משנת 2004 מקורם בדירת הנתבעת, ומכאן כי הנתבעת אחראית לפצותו בגין נזקים אלו. ראשית, התובע הוכיח כי דירתו ניזוקה בשל רטיבות בקיר המשותף. הנני דוחה את טענת הנתבעת, לפיה התובע "המציא" את טענות הרטיבות יש מאין. כמו כן נדחית הטענה כאילו התובע ישב בחוסר מעש משנת 2004 ועד הגשת התביעה הראשונה. נהפוך הוא, הראיות מצביעות על כך כי התובע פעל מיד בסמוך לתחילת תופעות הרטיבות, על מנת לברר מקורן ולתקן הנזקים שנגרמו. בהקשר זה, ניתן להפנות למכתבו של התובע אל הנתבעת מיום 1.1.2005 (נספח ח לכתב התביעה הראשון). הנתבעת אישרה את קבלתו בסעיף 3(3) לכתב הגנתה של הנתבעת בת"ק 5856-07-08.

5.      יחד עם זאת, באמור לעיל אין די, שכן התובע נדרש להוכיח כי הנזילה היתה מדירת הנתבעת. דבר זה הוכח בעדותו של השרברב מר נאור, שמסר עדות משכנעת אודות הבדיקות שערך בדירת התובע ועל היכרותו עם הבניין בו מדובר. לדבריו, המסקנה האפשרית היחידה הינה כי מקור הרטיבות הוא בדירת התובע וזאת לאור לאור הרטיבות בקיר המשותף ושאר הפרמטרים שמסר בעדותו (עמ' 4-5 לפרוטוקול).  הנתבעת לא ניסתה לסתור את עדותו של מר נאור, לא בחקירתו הנגדית ואף לא בהבאת עד מטעמה. מצופה היה שתביא עד שכזה, מה גם ששמו של השרברב קלדרון הוזכר בכתבי התביעה כמי שפתר את בעית הנזילות בדירתה ולאחר התיקון שביצע פסקה הנזילה לדירת התובע. לכן, יכלה היתה הנתבעת להביאו כדי לסתור טענה זו. כמו כן, הנתבעת עצמה אישרה  (ראה ס' 9 לכתב ההגנה בת"ק 12452-01-09) כי גם בצד שלה של הקיר המשותף היו "כתמי רטיבות בלבד" שתוקנו על ידי האינסטלטור מטעמה וכן "סתימה קטנה" שתוקנה. כפי הנראה, אותם כתמי רטיבות ו"סתימה קטנה" בדירת הנתבעת לא גרמו גרמו בדירתה  לנזקים ממשיים אך גרמו גם גרמו לנזקים בדירת התובע.

6.      לגבי גובה הנזק, צירף התובע תיעוד חלקי בלבד לעניין התיקונים שבוצעו. כך, לדומה, צירף הצעת מחיר ע"ס 6,434 ש"ח אך לא צירף קבלה. יחד עם זאת, להשלמת התמונה אציין כי אכן צורפו מסמכים מספקים בגין הוצאות אותן הוציא התובע בפועל ושיש להם קשר וזיקה לבעיית הנזילה והרטיבות. רכיב עוגמת הנפש הוערך על ידי התובע על סכום של 7,000 ש"ח אך סכום זה גבוה למדי.

7.      סוף דבר, לאחר שבחנתי את כלל המסמכים שצורפו ובשים לב לנזקים ושאר נתוני התובענה, אני קובע כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום כולל של 12,000 ש"ח.  מכיון שהנתבעת הפקידה סכום של 9,000 ש"ח בקופת בית המשפט (על רקע בקשתה לביטול פסק דין שניתן), תעביר המזכירות סכום זה לידי התובע. הנתבעת תשלם לתובעת את יתרת הסכום, היינו - 3,000 ש"ח, וזאת תוך 30 יום, שאם לא כן, ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

8.      זכות הגשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום,  כ"ה כסלו תשע"ב, 21 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: